אנחנו לא באמת משקיעים יותר מידי מחשבה בפעולה של "לחיים", אבל מדהים לגלות כי לאורך ההיסטוריה בני אדם עושים "לחיים" אחד עם השני, משיקים את הכוסות וכל השאר היסטוריה.
הסינים מרימים כוס בליווי שיר. בפאב בריטי, בר קנדי, תוכלו לשמוע את המילה 'צ'ירס'.
בעיירה ספרדית: 'סאלוט', בפריז אומרים 'סנטה'. בכל שפה זה אומר – "לחיים".
לכל מקום על כשור הארץ יש את ה"לחיים" שלו, כמו גם את האירועים המיוחדים שלו.
"לחיים" יכול גם להיות ולהיעשות יחד או לחוד.
המנהג המוזר של הרמת כוסות המשקה הוא אחד המנהגים העתיקים ביותר בעולם. אפילו המצרים, הפרסים וההונים עשו זאת!
הכבוד אותו חלקים השותים אחד לשני, נראה שכבר התחיל בעידן הפרהיסטוריה. לכן, קשה לומר מי קיבל את הרעיון ראשון. למעשה, רוב החברות העתיקות מצביעות על עדויות רבות למנהג זה.
מקורות המנהג יחד עם זאת משוייכים ליוונים הקדמונים, שהיו מציעים משקאות לאלים כמנהג פולחני ומקפידים להקדיש את הלחיים לחיי הבריאות אחד של השני.
עדות לכך ניתן למצוא באודיסאה, שנכתבה בשנת 800 לפנה"ס, כאשר יוליסס קיסר שותה לבריאות אכילס.
מקורו של המונח ,'טוסט' במאה ה-16. אחד הקטעים הראשונים שנכתבו על כך היה של שייקספיר 'נשות וינדזור העליזות' כאשר הדמות של פלסטף תובעת – 'שים טוסט בפנים'.
הוא מבקש הרבה יין עם חתיכת טוסט בפנים. הוספת לחם קלוי ועשבי תיבול ליין הייתה מנהג נפוץ באותה תקופה. הצבתם בתחתית הכד הייתה אמורה לספוג חלק מהחומציות. לחם שבדרך כלל היה מלא בפירות ותבלינים. מאז ה'טוסט' הפך פופולארי מאוד אחרי המאה ה-17.
היהודים אומרים "לחיים" וכיום ניתן לשמוע גם בני דתות אחרות בעולם מברכים עם המילה לחיים.
